החלטה בתיק ב"ש 1065/13

בפניי בקשה למעצר המשיבים ב-15 ימים נוספים, לאחר שהם נתונים בחקירה תקופה מצטברת המגיעה כמעט ל-60 ימים.

יש לומר כי חקירתם של המשיבים החלה לפני כחודשיים בחשד למעורבותם ברצח שני שוטרי משטרת ישראל - רצח שהתבצע ביום 15.3.09 בבקעת הירדן. חקירתם של המשיבים טרם הסתיימה וגורמי החקירה מבקשים את הארכת המעצר לתקופה נוספת. המחוקק קבע בצו בדבר הוראת ביטחון מגבלה על משך המעצר לצרכי חקירה והעמידה על 60 ימים (סעיף 37 לצו בדבר הוראות ביטחון). ניתן לחרוג מעבר לתקופה זו אולם בתנאים מיוחדים, הקבועים בסעיף 38 לצו. בהתאם לסעיף זה, בקשת המעצר מעבר ל-60 ימים צריכה להיות מוגשת על ידי הפרקליט הצבאי הראשי או מי שהוא מינה לכך, והיא מוגשת לבית המשפט הצבאי לערעורים. הבקשה שלפניי הוגשה על ידי התובע הצבאי הראשי, שהוסמך לכך על ידי הפצ"ר.

נציג גורמי החקירה טען בפניי כי המדובר בחקירה מורכבת, בחשדות חמורים ביותר, ועדיין נדרשות פעולות חקירה נוספות המצדיקות את המשך חקירתם של המשיבים כשהם נתונים במעצר.

סניגורם של המשיבים טען כי המדובר בתקופת מעצר ארוכה, ואף שאין הוא חולק על חומרת החשדות, לטעמו הגיעה העת להורות על סיום החקירה.

דיון והכרעה

ההליך בו מדובר הינו הליך נדיר. החזקת אדם במעצר לצרכי חקירה לתקופה של 60 ימים הינה חריגה. חקירה תוך מעצר, שהינה פוגענית ביותר בזכותו של אדם לחירות, אמורה להסתיים בזמן הקצר ביותר האפשרי לצורך בירור האמת.

לשם בחינה של נחיצות תקופת המעצר, בתי המשפט בוחנים היטב את פעולות החקירה שבוצעו, פעולות החקירה הנדרשות ומאזנים ומשקללים את צרכי החקירה אל מול חומרת החשדות הנחקרים וזכותו הבסיסית של כל אדם לחירות.

באזור יהודה והשומרון, בהתאם להוראות סעיף 37 לצו בדבר הוראות ביטחון, הכלל הוא שחקירה צריכה להסתיים לכל היותר תוך 60 ימים. זהו הכלל, אך המחוקק הכיר באפשרות של חריגה מכלל זה, כאמור בסעיף 38 לצו. יחד עם זאת, החריג לכלל יוחד למקרים נדירים ויוצאי דופן. זאת ניתן  ללמוד מהדרישה הקבועה בסעיף 38 לצו בדבר הוראות ביטחון כי בקשה להארכת מעצר צריכה להיעשות לבקשת הפרקליט הצבאי הראשי או מי שהוסמך לכך על ידו, וסמכות המעצר נתונה לא לשופט של ערכאה ראשונה אלא לשופט של ערכאת הערעור.

המחוקק לא קבע אמות מידה למקרים המתאימים לשימוש בסמכות חריגה זו. מבלי לקבוע רשימה ממצה, ניתן לציין כאמות מידה נדרשות כי בקשה כזו צריך שתוגש בחשד לביצוע עבירות חמורות ביותר, כי נדרש שימי החקירה במהלך 60 הימים עד מועד הבקשה נוצלו קודם לכן היטב, וכי עדיין קיימים צרכי חקירה משמעותיים המצדיקים את המשך המעצר.

השאלה הינה האם הבקשה שלפניי מהווה אותו חריג יוצא דופן המצדיק שימוש בסמכות הנתונה בסעיף 38 לצו בדבר הוראות ביטחון. לצורך החלטתי עיינתי בדו"ח המידע החסוי העדכני ובדו"חות הקודמים שהוגשו לבית המשפט. בנוסף בחנתי את פירוט פעולות החקירה שבוצעו במהלך החודשיים האחרונים ואת תוצאותיהן ועיינתי במידע הראייתי שהצטבר עד כה. כמו כן שקלתי את ההתקדמות בחקירה ואת צרכי החקירה העתידיים כפי שפורטו בפניי בתכנית החקירה העתידית. לאחר שקילת כלל הנתונים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

ראשית, החשד בו מדובר הינו בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, היינו עבירת הרצח. כאמור, המשיבים נחקרים בחשד לביצוע רצח כפול של שוטרי משטרת ישראל. מהמידע שהוביל למעצר עולה כי יש בסיס לחשד כנגד המשיבים - לכל הפחות במידה כזו המצריך את בירורה ומיצויה.

שנית, התרשמתי ממספרן הרב של פעולות החקירה שבוצעו עד כה, ומתשומות החקירה הרבות שהושקעו במקרה זה. מבלי לפרט יתר על המידה, ניתן לומר כי המדובר בחקירה אינטנסיבית, שהושקעו בה משאבים רבים מסוגים שונים. לא ניתן לומר כי גורמי החקירה קפאו על השמרים בשלב כלשהו של החקירה, אלא ההיפך הוא הנכון.

שלישית, עדיין יש טעם בהמשך החקירה, שכן שוכנעתי שהחקירה טרם מוצתה, והמשכה במקרה זה עשוי להוביל לבירור האמת.

רביעית, תכנית החקירה העתידית הינה מפורטת ומלמדת על פעולות חקירה נוספות שאכן יש לבצען.

כלל השיקולים האמורים מצדיקים לדעתי את המשך המעצר. יחד עם זאת, אינני סבור כי יש לקבל את בקשת גורמי החקירה במלואה. הארכת המעצר המבוקשת הינה ל-15 ימים נוספים. מאחר ומדובר בסמכות חריגה, יש לנקוט משנה זהירות ולקבוע פיקוח שיפוטי הדוק על החקירה. לפיכך, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי, ולהורות על המשך המעצר ב-8 ימים נוספים.

בשולי הדברים, מצאתי לנכון להעיר שתי הערות. האחת, כי המבקשת במקרה זה אינה משטרת ישראל אלא התביעה הצבאית. בשונה מהאמור בסעיף 17(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, שם בקשה למעצר מעבר ל-30 ימים מוגשת על ידי המשטרה באישור היועץ המשפטי לממשלה, באזור נדרש כי הבקשה תוגש על ידי הפצ"ר או מי שהוסמך לכך על ידו. השוני בנוסח מלמד כי באזור נדרש כי גורמי התביעה צריכים להגיש ולטעון בבקשה, ולא גורמי החקירה. הדבר מתבקש לטעמי כיוון שמדובר בסמכות שהינה חריגה, ולאחר תקופת מעצר ארוכה ומשמעותית, ביקש המחוקק להביע דעתו כי נדרשת בשלב זה מעורבות עמוקה של גורמי התביעה, ולא רק גורמי החקירה.

ההערה השנייה עניינה המשיב נצר דראגמה, אשר לא היה מסוגל לעמוד בדיון שלפניי, וככל הנראה סובל מבעיה רפואית במפשעתו. בנסיבות אלה, ומאחר ולא הוברר לי מה טיב הטיפול הרפואי לו זוכה החשוד, אני מורה למתקן הכליאה לדאוג להבאתו של נצר דראגמה בפני רופא בהקדם האפשרי.

ניתנה היום, 17 בינואר 2013, ו' בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: